זמן איראן מס' 43

​

סקירה מס' 43 ● 5 בנובמבר 2013

אמביוולנטיות מקוונת: הרפובליקה האסלאמית ורשת האינטרנט

ליאורה הנדלמן-בעבור*

בעקבות הניצחון הסוחף של חסן רוחאני בבחירות שהתקיימו ביוני 2013, ביטא נשיא איראן הנבחר את שאיפותיו הפוליטיות לפעול למען שיפור מעמדה הבינלאומי של ארצו, מינוף כלכלתה ופתרון מצוקותיה החברתיות. במספר הזדמנויות מאז בחירתו, הדגיש רוחאני שיש לצמצם את התערבות הממשלה בחיי הפרט, להגביר את השקיפות הפוליטית באשר לבעיות הפנים של המדינה, והצביע על החשיבות שבשוויון מגדרי מבחינת זכויות והזדמנויות ועל חוסר התועלת בצנזורה שמפעילה המדינה כלפי האינטרנט. במקביל להצהרת התמיכה של הנשיא הנבחר בצמצום המגבלות על האינטרנט, חשף השר היוצא למידע וטכנולוגיות תקשורת, מחמד חסן נאמי, שהרשויות האטו את מהירות הגלישה באינטרנט סמוך לבחירות על מנת "להבטיח אווירה רגועה במדינה" (RFERL, 26 June 2013). חודש לאחר מכן, הכריז המשרד למידע וטכנולוגיות תקשורת על שיגור הדואר האלקטרוני הלאומי. בחסות רשות הדואר הממלכתית, שירות הדוא"ל הלאומי של איראן נועד לספק לכל אזרח כתובת דואר אלקטרונית למטרת "פרטיות ואבטחת מידע" ומתוך כוונה "לשפר" את התקשורת בין הרשויות לבין 42 מיליון משתמשי האינטרנט המדווחים, שמהווים יותר ממחצית האוכלוסיה במדינה (BBC in Persian, 11 July 2013). יוזמה זו היא חלק ממאמציה הנמשכים של הרפובליקה האסלאמית לכונן רשת אינטרנט לאומית שתעלה בקנה אחד עם אמות המידה הפוליטיות, החברתיות והמוסריות שלה והיא עומדת בסימן מדיניותה האמביוולנטית כלפי המדיה החדשה.

מחד גיסא, מבקשת ההנהגה האיראנית לפתח ולהרחיב את טכנולוגיות המידע ושירותי התקשורת במדינה וכן לקדם את העדפותיה האידיאולוגיות והאינטרסים הלאומיים שלה בזירה האזורית והבינלאומית, במיוחד במסגרת ה"מלחמה הרכה" שהיא מנהלת עם המערב. המשטר משקיע, מכשיר ומטפח את הדור הצעיר במדינה באמצעות שימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת גם מתוך כוונה לעורר תדמית דמוקרטית מבית באמצעות שקיפות פוליטית רבה יותר. בכירים בממסד הדתי שנוטים לבקר את השימוש באינטרנט אינם נמנעים אף הם מהפצת משנתם הדתית באמצעות טכנולוגיות התקשורת שנגדן הם מתבטאים. מאידך גיסא, הרשויות באיראן עושות מאמצים רבים ומגוונים על מנת להבטיח מידה גבוהה של שליטה באמצעי התקשורת המקומיים, לרבות האינטרנט.

זגזגנות המשטר ביחס לרשתות החברתיות

מאז ראשית שנות ה-2000 קווי המדיניות שהנחו את הרפובליקה האסלאמית בנושא מידע וטכנולוגיות תקשורת חוו שינוי מהותי מבחינת סדר העדיפויות הממשלתי. השאיפה ליצור תנאים הולמים יותר להבראת המשק, שהתאושש במהלך שנות התשעים מהמלחמה הארוכה מול עיראק באמצעות קדמה מדעית וטכנולוגית ושיפור מעמדה של איראן בזירה הבינלאומית, התחלפה בהדרגה במאמצים לאבטחת מידע מקוון והפצת תעמולה ברשת. חילופי מידע מקוון מהמדינה ואליה, ובמיוחד חדירת השפעה תרבותית מהמערב, אתגרו את אסטרטגיית ניהול המידע של המשטר (ראו זמן איראן מס' 10, יולי 2009). בניסיון עקבי להחיל את סמכות השלטון ולמרכז את השליטה על השימוש באינטרנט הוקמה ב-2011 יחידת המשטרה המקוונת וב-2012 המועצה העליונה שאחראית על המדיניות הכללית כלפי הרשת הגלובלית. במקביל, לפחות 400 אתרי חדשות, שקשורים באופן ישיר או עקיף לרשויות השלטון, נוטים להפיץ ברשת תכנים ושמועות שתומכים במדיניות המשטר. מדיניותה של הרפובליקה האסלאמית כלפי האינטרנט התעצבה לכדי מערך מורכב של הגבלות חוקיות, טכניות וחברתיות מצד אחד, ופתיחות לחילופי מידע שאפשרה העצמה של הפרט והחברה האזרחית מצד שני. כך, למשל, בדצמבר 2012 בעקבות מחאה ציבורית שהתנהלה בעיקר באמצעות אפליקציות האינטרנט, דיווחה סוכנות הידיעות רוייטרס שמפקד יחידת המשטרה המקוונת של טהראן הודח מתפקידו בקלון בגין רשלנות שהובילה למותו של הבלוגר בן ה-35, סתאר בהשתי, במהלך שהותו במעצר (Reuters, 1 December 2012).

המדיניות האמביוולנטית של הרפובליקה האסלאמית כלפי האינטרנט מוצאת את ביטויה המובהק ביותר ביחס של ההנהגה כלפי הרשתות החברתיות המקוונות, שמזוהות לעיתים תכופות על ידי אחדים מבכירי הממשל ככלים בידיהם של אויבי איראן וערוצים המשרתים את סוכנויות הביון המערביות. בהתייחסם להסרת החסימה הזמנית מעל פייסבוק בפברואר 2009, סמוך לבחירות לנשיאות, אלהאם קיטאנצ'י ובאבכ רחימי טענו שמהלך זה נועד לספק מידה של לגיטימיות למשטר שרואה בקידום סמכותו באמצעות מרחבים משותפים של חילופי מידע, דוגמת פייסבוק, אמצעי לביצור כוחו (Gheytanchi & Rahimi, 2009).

מאז המהומות שפרצו ב-2009, בעקבות אותה מערכת בחירות שנויה במחלוקת, הגישה לפייסבוק חסומה באופן רשמי באיראן. למרות זאת, דף הנושא את שמו של המנהיג הרוחני העליון, עלי ח'אמנהאי, הועלה לפייסבוק בדצמבר 2012. קישור לדף הפייסבוק שלו הוצג גם בחשבון טוויטר שמנוהל בשמו של ח'אמנהאי, שאף נקשר עם חשבון לשיתוף תמונות באנסטגרם. בעוד שדף הפייסבוק של ח'אמנהאי גורף "לייקים" ותגובות, סכנת מעצר מרחפת על ראשיהם של אזרחים איראנים שמנהלים דף בפייסבוק. ביולי 2012, למשל, רשת CNN דיווחה שאביו של סטודנט איראני בן 25, שמתגורר בהולנד, נעצר לחקירה באיראן בגין פעילות בנו בפייסבוק (CNN, 15 July 2012). למרות שכניסה לפייסבוק וטוויטר אפשרית באיראן רק באמצעות שימוש בלתי חוקי בתוכנות לעקיפת סינון או ברשתות ווירטואליות פרטיות (VPNs), תומכי המועמדים בבחירות לנשיאות של 2013 ניהלו את מסע הבחירות שלהם גם ברשתות החברתיות החסומות. כחודשיים לאחר מכן חשף שר החוץ החדש, מחמד ג'ואד זריף, בצעד יוצא דופן שהוא ומשפחתו מנהלים דף בפייסבוק (Khabar,-9 September 2013).

זאת ועוד, ב-9 בספטמבר דיווחו אמצעי תקשורת מקומיים שכל חברי הקבינט של רוחאני הצטרפו לפייסבוק במה ש"נתפס כמהלך לפתיחות גדולה יותר מצד הממשלה" ומתוך רצון לשפר את חילופי המידע בין הרשויות לבין אוכלוסיית הצעירים במדינה (Rooz, 9 September 2013). דיווחים אלה הציתו דיון נוקב על מדיניות הסינון והחסימה במדינה והמוסר הכפול של בכירים איראנים שמשתמשים באתרים אסורים. בעקבות זאת מיהרו מספר חברי קבינט להודיע באופן רשמי כי אין להם חשבונות בפייסבוק (RFERL, 11 September 2013). שבוע לאחר מכן, ב-16 בספטמבר, דיווחו אזרחים איראנים על הסרת החסימה מעל טוויטר ופייסבוק, אך הרשויות מיהרו להבהיר כי מדובר היה בתקלה זמנית בלבד וסינון הרשתות החברתיות שב לפעול למחרת היום (The Guardian, 17 September 2013).

מסרים מעורבים נרשמו בחודשים האחרונים גם בשירות המיקרו-בלוגינג טוויטר. ברכה לרגל ראש השנה היהודי, שהתפרסמה ב-4 בספטמבר בחשבון הטוויטר שפועל בשם הנשיא רוחאני, השיגה כותרות אוהדות מחוץ וביקורת נוקבת מבית. בעקבות זאת מיהר אחד מיועציו להצהיר כי לנשיא איראן אין כלל חשבון בטוויטר, וייחס את פתיחתו לתקופה שקדמה לבחירות ואת ניהולו לתומכיו (אנתחאב, 7 בספטמבר 2013). בניגוד למבוכה התקשורתית שנוצרה סביב מקור ההודעה בשם רוחאני, שר החוץ האיראני דווקא אישר את ברכת השנה הטובה שהוא פרסם בטוויטר, ובציוץ אחר אף הוסיף וביטא חוסר הסכמה עם הכחשת השואה של הנשיא הקודם, מחמוד אחמדינז'אד (BBC, 6 September 2013). למרות שמקור חשבון הטוויטר של רוחאני או זהות מפעיליו לא זכו עדיין לאישור רשמי מלשכת הנשיא, הציוצים המועלים בו ממשיכים לגרוף כותרות בתקשורת הבינלאומית. עם סיום מושב הפתיחה של האו"מ נרשמו בו חילופי מסרים בין רוחאני לאובאמה בעקבות שיחת טלפון היסטורית מזה 34 שנה בין מנהיגי שתי המדינות, ובהמשך הוחלפו בו מסרים קצרים עם מייסד טוויטר, ג'ק דורסי, שביקש לברר אם אזרחים באיראן יכולים לקרוא את ציוציו של הנשיא החדש (כלכליסט, 2 באוקטובר 2013). דיווחים סותרים נוספים המשיכו להעסיק את משתמשי הרשתות החברתיות לאחר שמשרד המידע וטכנולוגיות התקשורת דחה ב-7 באוקטובר את הודעתו המוקדמת של השר הממונה, מחמוד ואעזי, שהצהיר כי למיטב ידיעתו אין כוונה לשנות את מדיניות החסימה כלפי פייסבוק וטוויטר (Mideast-Internet-Monitor, October 7, 2013).

רשת נקייה במקום סינון?

היכולת ליישם מידה גבוהה יותר של "פתיחות" באמצעות טכנולוגיות מידע ותקשורת מתקדמות אינה תלויה בהכרח בחברי הממשלה, אלא מותנית גם באינטרסים של בטחון לאומי, פוליטיקה מקומית ומערך שיקולים אתיים ומוסריים שמנחים את הרפובליקה האסלאמית. למעשה, מספר ניסיונות מצד הממשלה של אחמדינז'אד לשפר את שירותי טכנולוגיות המידע והתקשורת נתקלו בהתנגדות. בפברואר 2013 חברי פרלמנט שמרנים ואחדים מאנשי הדת הבכירים במדינה שיגרו מסע נגד חברת ראיתל שהחלה להציע בסוף 2012 שירות אינטרנט סלולארי של 3G באיראן. האתר סראב-י ראיתל ("התעתוע של ראיתל") הוקם במחאה נגד החברה שמציעה ללקוחותיה באיראן להשתמש בשירות מתקדם של הודעות ושיחות ווידאו. איתאללה נאצר מכארם-שיראזי (נ. 1924), שנוטה לבקר בשיטתיות את השימוש באינטרנט באמצעות ניצול הטכנולוגיה שנגדה הוא מתבטא, הדגיש בפסיקתו "שהשרות יוביל לסטיות [מוסריות] בחברה שלנו, שלמרבה הצער, כבר שופעת בסטיות". בעקבות ההתנגדות מצד אנשי דת בכירים, סטודנטים בקום אף שיגרו עצומה נגד ראיתל, והאשימו את חברת התקשורת הסלולארית בכוונת הסתה לחטא (Al Monitor, 19 February 2013).

אחד מהיעדים הראשיים של מדיניות אבטחת המידע והתקשורת ברפובליקה האסלאמית הוא חסימה וסינון של תכנים בלתי הולמים מבחינה מוסרית. בדומה לפשיטות העונתיות שמקיימות יחידות המוסר נגד עברות שמתרחשות ברחובות איראן, מפקדת הגנת המידע המקוון של משמרות המהפכה היא אחת מהיחידות שאחראיות על ניטור ושיבוש של הפרות קוד המוסר האסלאמי ברשת. מפקדה זו, שפועלת בשיתוף פעולה עם מערכת המשפט מאז 2007, מעודדת משתמשי אינטרנט לדווח באתר הרשמי שלה (גרדאבּ) על הפרות חוק ומוסר שמתרחשות במרחב הווירטואלי של איראן. הפרות מוסר כוללות הפקה, הפצה, קידום, הצגה או כל עסקה שבה מעורבים חומרים, תכנים או מוצרים מעוררי יצרים מיניים (לרבות סרטים, תמונות, קריקטורות, משחקים מקוונים וכיו"ב). בדצמבר 2010, מעצב התוכנה האיראני תושב קנדה, סעיד מלכּפּור נעצר בעת ביקורו באיראן, נשפט ונדון למוות בגין מעורבותו בתכנון ועיצוב אתר שהכיל תכנים למבוגרים ו"פגיעה באושיות האסלאם" (בעקבות לחץ בינלאומי, בראשית השנה הופחת גזר דינו למאסר עולם) (Payvand, 27 August 2013).

בדצמבר 2010, על רקע החשיפה התקשורתית של תולעת המחשב סטוקסנט, שנועדה לפגוע במערכות הבקרה התעשייתית של תוכנית הגרעין האיראנית, ופרוץ האביב הערבי, העלה שר המידע וטכנולוגיות התקשורת באותה העת, רזא תקיפּור, את הרעיון שיש "לטהר" תכנים בלתי מוסריים באמצעות עידוד שימוש הולם ברשת הגלובלית. בשנה העוקבת, הרעיון של יצירת "רשת נקייה" (אינטרנט פּאכּ) עלה שוב בהצהרות על כוונה לשגר את רשת חלאל שתעלה בקנה אחד עם חוקי האסלאם ותפעל במקביל או במקום רשת האינטרנט הגלובלית (אינטרנט ג'האני).המטרה של רשת חלאל, לפי בכירים איראנים, היתה להגביר את הנוכחות של איראן והשפה הפרסית ברשת ולשמש מודל אתי ומוסרי למדינות מסלמיות נוספות ובהמשך לעולם כולו. הצהרות אלו החישו מחדש את הדיון הציבורי באמצעי התקשורת המודפסת והמקוונת על המיזם להקמת אינטרנט לאומי, רעיון שעלה לראשונה בספטמבר 2005. למרות שהתוכנית להקמת רשת אינטרנט לאומית נתקלה בקשיי מימון מראשית דרכה, עד סוף שנת 2009 השקיעה הממשלה 560 מיליון דולר במיזם (Payvand, 23 October 2010).

נוכח התקוות הגוברות לשינוי במציאות הפוליטית באזור ועל מנת לקדם את רשת האינטרנט הלאומית בכסות משתלמת יותר, בכירים בממשל של אחמדינז'אד הצביעו על יתרונותיה הנוספים, כמו שיפור איכות התקשורת ופיחות בעלות החיבור. תלונות בדבר מהירות נמוכה של תקשורת האינטרנט ושיבושים תכופים ברשת מועלות לעיתים שכיחות על ידי משתמשים באיראן, שמדורגת במקום ה-161 מתוך 186 מדינות במהירות (הורדה), בהתבסס על בדיקות שנערכו בין 2011 ל-2013 (Net Index, 12 September 2013). למרות האומדן הגבוה של המשתמשים המדווחים, בעיקר במרכזים העירוניים, חיבור פרטי לאינטרנט הוא בבחינת מותרות עבור איראנים רבים. לפי היומון המשהרי עלות החיבור לאינטרנט באיראן היא כמעט פי שניים מאשר באיחוד האמירויות הערביות, פי שלושה מאשר במצרים ופי שנים עשר מאשר בתורכיה. כאשר שר התקשורת היוצא נדרש לשאלת עלות החיבור הגבוהה במדינה, הוא בחר לציין שבעת שהותו בבית מלון בלונדון נגבה ממנו עבור שימוש באינטרנט מחיר גבוה הרבה יותר מאשר באיראן (Hamshahri, 15 July 2013). למרות ההבטחות התועלתיות שגלומות ברשת לאומית מקומית, משתמשים רבים באיראן חושדים שהיא נועדה לשמש כרשת סינון וככלי נוסף בידי סוכנויות הביטחון כדי להגביר את השליטה שלהם על השימוש באינטרנט.

מומחים ופרשנים מגלים ספקנות ביכולת הטכנית של איראן לפתח ולתפעל רשת אינטרנט מקבילה או חלופית, וכן מפקפקים בתועלת הכלכלית של ניתוק המדינה מהרשת הגלובלית, מהלך שנתפס בעיניהם כסנקציה עצמית (ראו למשל The Washington Post, 28 May 2011 ). יחד עם זאת, הרפובליקה האסלאמית ממשיכה להשקיע משאבים בפיתוח תוכנה ואתרים אלטרנטיביים ברשת הגלובלית. כך למשל, הצהירה איראן לאחרונה על השיגור הקרוב של אתר "בציר", שמתוכנן כחלופה אסלאמית לגוגל ארץ, ועל כוונתה להחליף את מערכת ההפעלה של ווינדוס במערכות איראניות (Mehr, 9 April 2013).

המדיניות האמביוולנטית שמפגינה הרפובליקה האסלאמית כלפי רשת האינטרנט מאז ראשית שנות ה-2000, משקפת את המחלוקת הרחבה יותר ששוררת בין שני הזרמים הדומיננטיים בפוליטיקה האיראנית: השמרנים, תומכי הקו הנוקשה, שדבקים בשימור האידיאולוגיה המהפכנית שאת בסיסה הניח איתאללה ח'ומיני, והרפורמיסטים שמבקשים להתאימה לדרישות הזמן והמציאות העכשווית (בנושאים כמו זכויות אדם, שוויון מגדרי וחופש העיתונות). במידה רבה, השימוש באינטרנט והיקף הצנזורה ברשת הן סוגיות מרכזיות במסגרת המאבק, שעדיין לא הוכרע, על הצביון העתידי של הרפובליקה האסלאמית■

*ליאורה הנדלמן-בעבור היא עמיתת מחקר במרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב.

** סקירה זו מבוססת על מאמר שהתפרסם בגיליון אוקטובר של כתב העת Orient הרואה אור בברלין.  

   מ ר כ ז    א ל י א נ ס    ל ל י מ ו ד י ם    א י ר א נ י י ם   ( A C I S )

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל: Irancen@tauex.tau.ac.il

 טל' 03-640-9510 פקס' 03-640-6665

זמן איראן 43 ● 5 בנובמבר 2013

© כל הזכויות שמורות